אנחנו נפגשות כל שבוע, כבר למעלה משנה.
בתחילת אפריל צילצלה אלי העובדת הסוציאלית שלה וסיפרה שיש לה ״מתנת פסח״ ייחודית להציע לה ושהיא צריכה בעניין הזה את עזרתי, כי זו מתנה שלא יהיה לה פשוט לקבל.
היא צדקה, חודשיים אחרי אותה שיחת טלפון, הצלחתי לשכנע אותה. הבטחתי לה שאהיה לצידה כשהמתנה הייחודית הזו תגיע.
לפני שבוע המתנה הגיעה ואפילו שהתכוננו לקראתה ותיכננו הכל ביחד והכל היה מתואם, זה עדיין היה מפתיע ומרגש ואפילו מפעים.
הם הגיעו אחהצ, 4 נערים שמסיימים כיתה י״א, שבמקום ללמוד לבגרויות או לראות טלויזיה או לשחק כדורגל או משהו אחר, בחרו במשך כמעט 5 שעות להתנדב ולהזיע ולהתאמץ מאוד והרבה, עבור אם יחידנית שהם בכלל לא מכירים.
הם הגיעו כחלק מפרויקט מקסים שנקרא מדור לdoor .
שכנראה לא הייתי שומעת עליו כלל, אם לא הייתי מלווה אותה.
(ממליצה מאוד להציץ בעמוד שלהם וגם לעקוב אחריו)
בחריצות וחיוך הם פינו לה את כל החצר ואת 2 המחסנים, את המקלט והחנייה, מהרבה זבל ופסולת שהיא אוגרת כבר שנים על גבי שנים. הם העמיסו ופרקו 3 טנדרים עם מלא דברים לתרומה, ניקו, תלו ערסל, גרפו עלים בחצר, סיבלו, נסעו למזבלה הקרובה שוב ושוב (הגיע גם טנדר עם נהג), סידרו וניערו (ועוד מלא פעלים אחרים) והכל עם רגישות וסבלנות.
אני שימשתי פועלת חמישית ומנהלת העבודה של הפרוייקט, בזמן שהיא התחבאה במבוכה בבית והזמינה להם באהבה פיצות, מדי פעם ירדה להציץ ובשעה האחרונה, עבדנו כולנו ביחד.
הם נתנו לה מתנה גדולה לא רק לפסח.
וגם לעצמם נתנו.
והיא נתנה להם ולי בזה שאיפשרה לעצמה לקבל.
את הרוב לא צילמתי, אבל ממילא אי אפשר לההעביר בתמונות את הניצוץ והמבוכה שנמהלו בהודיה ובאהבת האדם שהיו שם בין כולנו באותו אחהצ.
מדור לdoor.
תום, הדר, יותם, ויונתן.
תודה על קיומכם ונדיבותכם.