לפתוח חלון ביחד
כמו צעידת ערב, ברחוב עירוני, מלא בחלונות מוארים כך אני גוללת לאורכו של הפייסבוק שלי בשעת לילה מאוחרת.
מציצה פנימה בסקרנות ובפליאה אל תוך חייהם של אחרים. של אחרות. רק לפעמים אני מתגלה בפניהם, שידעו שנעצרתי לרגע אל מול חלונם המואר. מסמנת שראיתי, זורקת איזו מילה, מאותת ששמתי לב לצללית, לצדודית שחשפו דווקא כאן וממשיכה לי הלאה במורד הרחוב.
לרוב אני נשארת רואה ואינה נראת, רק משתאה אל מול כמות החלונות האינסופית הזו שמאפשרת לי להציץ ברשות מפתיעה אל כאבים אמיתיים שמתומללים לסיפורים קצרים, להתפלש לי מבלי להתלכלך ברגשות דחוסים או כשרונות חבויים שאינם לי.
אני צועדת ברחוב הזה וחולפת על פני תובנות עמוקות הנושקות לצילומים של חופשות מפתות. בניינים שלמים וחלונות צפופים שמתוכם צפות לקראתי בשלל צבעים, ברכות יומולדת של זרים מוכרים. סדנאות, קורסים. וידויי אהבה, הגשמות, מחלות, החלמות, חלומות. על פני כולם אני חולפת. שטף אנושי, זרם תודעתי שכולו כוונות, תפילות, צרכים סותרים ומשלימים, משאלות לב ועדיין.
עדיין, אני מתקשה לעכל שמאחורי כל חלון מואר מסתתר סיפור חיים לא פחות עמוק משלי.
בשעת לילה, אני אוספת לי כמה חופנים של השראה מבלי להותיר כל סימן מאחורי , אוספת עוד כמה זכרונות וגעגועים אחרונים שנגעו בי וממשיכה לי הלאה, מלאה ומרוקנת כאחת.
בלילה, רגע לפני שהשינה טורפת אותי אני מרגישה תערובת של חמלה אהבה ועצבות לעצמי ולכולם, מדמיינת את כולנו כמו המוני ילדים וילדות שמתגעגעים לשוב הביתה, כלואים בתוך סיפורים של עצמנו, מנסים לבקוע מתוך רעיונות שנדמה להן שהן אנחנו. מחפשים דרך לספר לעצמנו סיפור שנאהב, שאחרים יאהבו, סיפור שנוכל לנוח בו בלי לדאוג, בלי לרעוב לעוד, בלי לחסור מאום. בלי לייקים ובלי מילים.
בחלומי הופיע הלילה יצור ימי ענק שכלוא בתוך אגם, הוא היה ידידותי ומפחיד כאחד. שחיתי לצידו וליטפתי אותו ברעד ובהתרגשות. יונק אדיר מימדים, מלא פרווה, רטוב ואנושי עד מאוד. אמרתי לו שהוא מזכיר לי את פלקור מהסיפור שאינו נגמר והוא אמר שכולם אומרים לו את זה.זה היה חלום מתוק, נוגה ומסתורי ממש כמו השיר הזה של רחל חלפי. זהו שיר שתמיד מהבהב בתודעתי, כשאני צועדת במורד רחובות הפייסבוק בשקט, או כשפותחת כאן בעדינות חלון מואר משלי.
ואם כבר פתחתי חלון שכזה והצצת פנימה, אז אני גם מזמינה אותך להכנס אצלי בדלת. לא התכוונתי לסיים ככה אבל זה פשוט יצא לי מתוך הרגל ולא התנגדתי לי:
רגע לפני שנפתחת שנה חדשה, רגע לפני שהרימונים מתבקעים אפשר לקבוע איתי בביתי ביודפת מפגש של "משב רוח". אני מאוד אוהבת ללוות א.נשים במסעם, לפתוח חלון ביחד. את המידע אשאיר בין כל התגובות הרואות ואינן נראות.
