***להמיר את האשמה לצער***
אשמה.
רגשות אשמה
תחושות אשמה.
מכירה? מכיר?
מה היא עושה לנו? איך היא פועלת עלינו בקסמיה?
בגדול אשמה משאירה אותנו לבד.
כשאני אשמה אני לא באמת עסוקה באחר שכלפיו אני מרגישה את האשמה.
כי כשאני אשמה, אני בעצם עסוקה רק בעצמי.
מתכנסת פנימה ומתרחקת.
אני לא מתקשרת אותה, אני מסתגרת בה, מתעטפת בה, אבל שמיכת האשמה לא מחממת אותי.
כשאני אשמה אז קר לי. לפעמים בדיוק ההפך, אני מנפנפת בה באשמה. מגזימה באינטרקציה עם מי שאני מרגישה אשמה כלפיו, מקווה שאולי כך אצליח לכפר על מעשיי, על התנהגותי. מדליקה את מדורת האשמה. שכולם יראו אותה ויתחממו בה. אבל האש שלה היא אש קרה, שלא מזינה דבר.
לפעמים כשרגשי אשמה עולים אני מגיבה בגוננות או בתוקפנות וכל אלו למעשה, הן רק עוד תגובות שנועדו לשכך אותה. להעלים אותה. להשקיט ולהרגיע. רגע… אבל את מי כל אלו באים להרגיע? אותי.
כי כשאני אשמה, אני בעצם עסוקה רק בי.
אני לא באמת קשובה למה שהאחר צריך ממני.
אוףףף, איזו בדידות יש בתחושת האשמה.
איך אני סובלת כשהרגש הזה נדבק בי, מתנחל ומכרסם.
שמת לב לכך שכשאת אשמה אז הכל מופנה כלפייך ובמקום לעסוק בתיקון וחיבור, את בעצם נמנעת? נמנעת מקשר ומאינטרקציה אמיתית עם הבן אדם שפגעת בו.
כשעולה בנו אשמה, אנחנו נסוגים מהקשר ומהתחושה הבסיסית שאנחנו אנשים ראויים וכך כביכול אנחנו לוקחים איזו מידה של אחריות, בענישה פנימית מטופשת, אבל למעשה שום אחריות לא באמת נלקחת, כי לא מתקיים חיבור, כי ישנה אשמה ביננו והיא מומחית גדולה בלהשאיר אותנו לבד, מנותקים.
אשמה זו תחושה חסרת תוחלת.
אבל כל כך שכיחה.
אני מכירה אותה מקרוב.
אני אמא, אני אחות, אני ילדה.
יש לי לפחות פעם ביום סיבה להרגיש אשמה.
זו תחושה מגעילה.
שמפעילה אותי בחבליה הקושרים.
אז אתמול היה לי יום מעפאן ובעיקר בסופו הייתי אמא זוועה.
דפנה ברקת, שותפתי החכמה לידיים פשוטות הגיעה אלי בערב כשהילדים נרדמו ודיברנו.
שאלתי אותה: מה אפשר לעשות עם האשמה הזו שמנקרת בי עכשיו ובעוד אינספור ימים אחרים בשנה?
אפשר להמיר אותה לצער, היא ענתה לי בפשטות.
והתשובה שלה, המדוייקת והחכמה היא זו שגרמה לי לכתוב את כל זה ולשקוע בהרבה מחשבות ותובנות.
כי בניגוד לאשמה הצער שהופיע במקומה הוא אמיתי ושימושי.
וכשצער תופס בתוכנו את מקומה של האשמה
אפשר באמת להפגש.
ומה יש מעבר להררי הצער?
ישנו עמק הסליחות ומעבר לו מישורי הכפרה…
אבל זה כבר שייך לתבניות נוף אחרות ולפוסט משלהן.
מה דעתך על המחשבות האלו? מה נגע בך? מתי הרגשת אשמה לאחרונה?
ולסיום – שורת שיווק:
דפנה שותפתי החכמה הנ"ל ואני מלמדות ביחד את קורס ההכשרה של ידיים פשוטות. אנחנו מלמדות בקורס הזה את כל מה שאנחנו מבינות על אנושיות ויחסים ועל איך אפשר לקיים מפגש אמיתי. ידיים פשוטות זהו מקצוע חדש ונדרש שאנחנו כל כך מאמינות בו ואנושיות היא דבר מרפא.
אם נפתחה בך דלת של סקרנות ללמוד איתנו, אז תדעו שהקורס הרביעי שלנו, נפתח בעוד חודש וקצת וההרשמה המוקדמת אליו מסתיימת השבוע, לעוד פרטים, כדאי להציץ בדף שלנו – ידיים פשוטות ובאתר שלנו, אני אשאיר לינק אליו בתגובות.
בתמונות:
מישהו שלא מבין דבר ברגשות אשמה אפילו שיש לו מבט של אחד שכן מבין וגם דפנה ואני יושבות שם איפה שהוא על המדרגות בצד ימין, אפופות בהתרגשות, לצידן של 12 נשים מרשימות, ביום חלוקת התעודות של קורס ההכשרה השני. אוטוטו נחלק שוב תעודות לעוד 16 נשים מדהימות שעוברות איתנו עכשיו את הקורס השלישי.
