תחשבו רגע על כל הדברים שעשיתם בפעם הראשונה.
חשבתם?
יופי.
ויש לכם כמה? ברור שיש.
יש לכם כבר טיוטה לספר, לא?
גם אני חושבת לעצמי על ״הכמה שלי״, אבל כדי להיות מפוקסת אז אני מתעכבת רק על השנה האחרונה.
וכדי להיות עוד יותר מפוקסת אז אני מתמקדת רק בתחום המקצועי.
וגם כשאני ככה ממוקדת ומפוקסת היטב, אז עדיין נדמה לי שחלפו שנתיים, או שאולי בעצם עשור?
בעוד שבועיים דפנה ואני נעביר ביחד סדנה, בפעם הראשונה.
זה יהיה דרך משרד הקליטה.
זו תהיה סדנה למתנדבים ברוח ובגישת ״ידיים פשוטות״, (אפילו רק ׳מהלכתוב את זה׳ כבר נהיה לי מוזר בגוף).
יש לנו הרבה תוכן ותרגילים מעולים, יש סרטונים ומצגת שנבנת (אף פעם לא בניתי מצגת) על ״כוחו של היחד לרפא״ וכל זה קשור גם לסדנת הכשרה שאנחנו עובדות עליה במקביל.
אנחנו מתרגשות ומופתעת, האמת גם קצת לחוצות, כי לא מספיק שזו פעם ראשונה בים זו גם תהיה סדנה באנגלית…
וואי וואי….
* פעם ראשונה סדנה ברוח ובגישת ידיים פשוטות.
* פעם ראשונה סדנה באנגלית (גאט דאם!).
* פעם ראשונה עם דפנה שותפתי, בפומבי ומול קבוצה גדולה.
* פעם ראשונה מצגת.
* פעם ראשונה הכרה ממשרד מכובד.
(לפעם השנייה והשלישית אנחנו בתקשורת עם משרדים מכובדים אחרים).
תחזיקו אצבעות?
תרימו כוסית?
טוב, לא משנה…
העיקר שאם זה מרגש גם אותכם, אז באיזו שהיא דרך,
תשלחו לנו חיבוק או תשאו ל׳ידיים פשוטות׳ איזו ברכה כדי שהן לא ירעדו כשהמצגת תתקע או כשבדיוק תעלם לנו המילה באנגלית ונגמגם בחיוך מבוייש משהו אחר
לגמרי ממה שהתכוונו….
מה שגם מזכיר לי לשאול – איך הייתם מתרגמים את ״ידיים פשוטות״ לאנגלית מבלי לרמוס את כפל המשמעות בעברית?