הוא התגרש. עברה שנה, עברו שלוש, עבר עשור. הוא מחפש אהבה חדשה והוא מתבייש בזה. מאוד מתבייש. מסתיר שככה רוצה. מסתיר את הרצון הזה.

היא התפטרה מהמשרד. כבר 3 חודשים שהיא לא מתפשרת ומחפשת בגלוי ובפומבי את הייעוד והמשמעות בעיסוק חדש שיתאים לה והיא גאה בעצמה. גאה מאוד. גם אני גאה בה.

אני מוצאת שיש דמיון בין החיפושים שלהם, אבל אני לא בטוחה למה לחיפוש אחרי אהבה יש מוניטין פחות ערך, למה את החיפוש הזה לא מחצינים? למה לו יש פחות לגיטימציה והוא נעשה פעמים רבות במבוכה, בסתר ובתחושת בושה בעוד החיפוש אחרי ׳מימוש וביטוי עצמי׳ נחשבים לחיפושים ראויים? למה עליהם מדברים ביתר חופשיות? למה הכמיהה ל׳עיסוק משמעותי ומפרנס שייתן מקום לכל הכישורים והאיכויות׳ שלי זה סבבה ׳לשים בחוץ׳ ואת הכמיהה למציאת אהבה זה פחות סבבה ׳לשים בחוץ׳? למה?

אמרתי לו שזה מאוד פשוט בעיני – מי שיש לו אהבה מזינה וטובה לא מחפש ומי שאין לו כזו מחפש. למה לך להתבייש בזה? תגיד, יש דבר ראוי יותר מלרצות להיות אוהב ונאהב? יש?
הוא חייך אלי חצי במבוכה וחצי בהקלה.

אמרתי לה, מגניב, את אמיצה ואני איתך וכבר תקופה שיחד אנחנו מחפשות ומדמיינות ובוראות עולמות שאח״כ מורידות אותם לקרקע. ומה עם אהבה? שאלתי אותה לקראת סוף הפגישה. מתי יגיע תורה לקבל מקום בעולמך? מתי נעשה איזה צעד לקראתה? את מוכנה לצעד קטן? בואי אני איתך. מבטיחה לך שנעשה רק את הצעד שיתאים לך. היא התאלמנה לפני 3 שנים והיא לא מעזה לחפש, לא מעזה לבקש. אף אחד לא יודע שמבפנים היא כבר פנויה. אני יודעת שהיא כ״כ רוצה ושכ״כ מגיע לה.

יש המון דרכים שבהן אנחנו יכולים לבטא ולהגשים את עצמנו בעולם וישנן המון אפשרויות לממש את היכולות שלנו והכוחות שלנו ולהתפרנס מתוך תחושת משמעות. אני בטוחה שמי שהצליח למצוא את הדרך שלו לעשות זאת מרגיש שלם יותר ושמח יותר בחייו ובטוחה שמי שלא מצא את דרכו ודאי עדיין מחפש. אני רואה שככה זה גם עם אהבה, או שאת מחפשת או שמצאת או שוויתרת ונותרת עם טעם לוואי של חוסר ושל געגוע.

לפעמים החיפושים אחריהם כ״כ מייגעים ומתישים או פשוט נראים חסרי סיכוי עד שמוותרים עליהם, אבל לוויתורים האלו יש טעם לוואי שקשה להיפטר ממנו, הוא מלווה כל ביס.

שני החיפושים האלו לא זרים לי, אני מכירה אותם מקרוב. בעיני שניהם חיפושים ראויים ונפלאים. אני מכירה היטב את החיפוש הזה אחר עיסוק שיממש את היכולות שלי ויהיה בעל משמעות ומכירה גם מקרוב את החיפוש אחרי אהבה. מכירה גם את הבושה והמבוכה הכרוכה בחיפוש השני, מכירה גם את הגאווה והאומץ הכרוכים בחיפוש הראשון ואני לא חושבת שיש פרוטוקול של הסברים ועצות לאיך מוצאים, הרי אין מתכון שמתאים לכולם.

מה כן יש?
יש לי בהירות שקשה למצוא משהו אם לא מצהירים במילים שרוצים בו, אפילו רק ביננו לבין עצמנו בתחילה, להצהיר ולא להתבייש שככה. לבקש ולהתגעגע, גם אם אין לזה עדיין צורה, כתובת ושם. לפעמים מספיקה רק הכמיהה, לפעמים צריך לראות את זה אצל אחרים ולקנא.

לקנא בעיסוק שלה, לקנא בזוגיות שלהם, לקנא בפרנסה שלו, לקנא בחיבור שלהם. לקנא בכיף. אני חושבת שאנחנו מקנאים רק במה שגם אנחנו ראויים לו. אחרת לא היינו רואים את זה. לא היינו מבחינים שזה ישנו. ובנימה עוד יותר פילוסופית ומופשטת, אומרים שהדבר שאליו אנחנו מתגעגעים גם הוא מתגעגע אלינו, אומרים שהתשובה מגיעה בדיוק מאותו המקום שממנו יצאה השאלה. דיברנו על כל זה בפגישה האחרונה. זה הרגיש קרוב והרגיש ביחד אפילו שזה נעשה רק דרך האינטרנט ולא פנים אל פנים.

ידיים פשוטות – הלוואי שהיה לי עוד זוג ידיים.
הלוואי שתתנו מילים למה שאתם צריכים ורוצים.
הלוואי שתמיד יהיה לי אינטרנט כשבחוץ סוער וגשום והכבישים חסומים.