ייתכן

לאיכר אחד היה סוס שאיתו היה מעבד את אדמתו מאז ומתמיד. יום אחד ברח הסוס. למשמע החדשות באו אליו אנשי הכפר לנחמו על האובדן: ״איזה ביש מזל, ממש נורא,״ אמרו. האיכר רק השיב בשקט: ״ייתכן.״ למחרת חזר הסוס בחברת שלושה סוסים נוספים. ״נפלא״ אמרו לו אנשי הכפר. ״ייתכן השיב להם האיכר. בבוקר יום המחרת ניסה בנו של האיכר לרכוב על אחד הסוסים, נפל ושבר את רגלו. ״איזה אסון,״ אמרו אנשי הכפר. ״ייתכן״ ענה האיכר. לא עבר זמן רב ולכפר הגיעו קציני המלך כדי לגייס את כל צעירי הכפר לצבא. מחמת פציעתו, בנו של האיכר לא גוייס. ניצלת בנס,״ בירכו אנשי הכפר את האיכר על מזלו הטוב. ״ייתכן,״ לא איחרה התשובה לבוא.״
בהמשך לשיחה שלנו, היא פתחה את הספר שהיא בתוכו עכשיו והקריאה לי את הסיפור הזה. זה היה בתום המפגש, כשכבר שתינו קפה ליד השולחן, ממש כמה רגעים לפני שירדנו עם כל הדברים במדרגות.
חשבתי על הקורונה וגם על עצמי ובעצם חשבתי על… הכל.
חזרתי לעבוד ואני כ״כ אוהבת את העבודה שלי.
הייתכן שהמצאתי לי מקצוע?

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

פוסטים אחרונים

הצעות, מודעות ועידכונים

הסתיו בפתח

אשכרה.
הסתיו בפתח.
אני יושבת מחוץ לפתח ביתי. צינה. קור. אני מביאה לי משהו להתכסות. יש לי עור ברווז. כמה זמן לא היה לי עור ברווז. הצרצרים מצרצרים סביבי. מקיפים אותי בצר-צר- צר-צר הקצוב, העיקבי שלהם.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

לפתוח חלון ביחד

כמו צעידת ערב, ברחוב עירוני, מלא בחלונות מוארים כך אני גוללת לאורכו של הפייסבוק שלי בשעת לילה מאוחרת.
מציצה פנימה בסקרנות ובפליאה אל תוך חייהם של אחרים. של אחרות. רק לפעמים אני מתגלה בפניהם, שידעו שנעצרתי לרגע אל מול חלונם המואר.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

כשהאהבה נוכחת

"כשהאהבה נוכחת, כל החלקים הלא אהובים, באים אליה כדי להרפא.
החלקים הלא אהובים שלי נבגדו ולכן הם לא בוטחים באהבה"
(אוהד פלא)

קרא עוד