קורס ההכשרה הרביעי של ידיים פשוטות נפתח ב4/3/21

האם העולם שלנו מתאחד או מתפצל?
האם תקראו את ההצעה הממש שווה שנמצאת בקרקעית הפוסט?
אלו שמתחסנים ואלו שלא מתחסנים.
אלו שהתחסנו והעלו תמונה כדי שנדע ונגיב ואלו שהתחסנו ולא העלו תמונה כי ממש לא בא להם שנדע או נגיב.
אלו שהקורונה ריסקה להם את העסק ואלו שהיא עשתה להם מדהים ופתחה להם דלתות חדשות לשינוי ולהצלחה.
אלו שהתעשרו במזומנים, באהבה חדשה, בפנאי או בשלוות נפש ואלו שקרסו כלכלית ורגשית ומאגרי האנרגיה שלהם ריקים וחלולים מתמיד.
אלו שסוף סוף קיבלו אומץ ועשו איזה שינוי כביר ואלו שנשארו לעמוד במקום עם הפה פעור, מחכים שמישהו כבר ישחרר את הpause וילחץ שוב על הplay, כי כמה אפשר להיות על הולד?
אלו שהבינו שאין עוד זמן ושעכשיו זה הרגע היחידי והם מחוברים אליו יותר מאי פעם ואלו שהזמן הפך להם לבלתי רלוונטי והכל פתאום מרגיש כמו עיסה דביקה, שאין בה אתמול, מחר והיום והם אפילו לא זוכרים איזה יום היום והאם ראש השנה היה בכלל בסגר הראשון או השני.
אלו הבריאים ואלו החולים.
אלו שעכשיו בבידוד ואלו שלא.
אלו שחווים את הבידוד בבדידותם ואלו שחווים את הבידוד בחברותא.
אלו שהם עובדים חיוניים ואלו שאינם חיוניים (מי בעולם הזה לא חיוני? מי?).
אלו הנשאים ואלו הבלתי נשאים.
אלו שבקבוצת הסיכון ואלו שלא.
אלו שמאמינים למה שנאמר בתקשורת ואלו שלא מאמינים.
אלו שרואים את המציאות דרך משקפיי הקונספירציות ומתחזקים מתחושת חשיפת האמת הנסתרת ואלו שנמנעים מלהקשיב ולקרוא חדשות ושיתופים כי תכלס' זה רק מחליש אותם.
אלו שיוצאים לטבע, עובדים ונפגשים נוסעים ומופיעים יענו כרגיל אבל… עושים זאת במחתרת ובניגוד להנחיות הרשמיות ואלו ששומרים על החוקים והכללים ונצמדים להנחיות המשתנות.
אלו שזוכרים היטב את תחושת החיים לפני הקורונה ולא מפסיקים להתגעגע ולמרוד או סתם להכחיש ואלו שפשוט מקבלים על עצמם את התפנית הזו בעלילה עם הכנעה ובהבנה ואפילו בסקרנות ובפתיחות כי בכל מקרה זה מה שיש.
אלו שמוחים ומפגינים כי זה מה שנשאר ואלו שלא כי יש להם סיבות טובות להישאר בבית.
אלא שמרגישים שהעולם סוף כל סוף יישר איתם קו והמציאות על מקצבה הלא סדור מתחילה בשעה טובה, להתאים את עצמה אליהם ואלו שמרגישים שהאיזון הופר, הקווים התעקמו והסתלסלו והקצב של החיים השתבש לגמרי.
אלו שנרשמו לקורס ההכשרה הרביעי של ידיים פשוטות שמתחיל ממש בעוד חודש ואלו שעדיין מתלבטות (העלנו אתמול את הסילבוס לאתר).
.
.
.
.
האם ההתפצלויות וההסתעפויות גדלות ומתפשטות?
פתאום יש הרבה יותר אפשרויות וביניהן עוד אינספור נוספות ועוד ועוד ועוד…
רגע… רגע.. אבל אולי בעצם העולם מתאחד ומתלכד וגם אנחנו ?
הרי רוב העולם מדבר מילה אחת – קורונה, יש משהו אחד שקורה פה וכולנו, בלי הבדלי דת, גזע ומין מופעלים ממנו בו זמנית ביחד. בכל העולם יש בשורה שממזגת את התודעות שלנו בה.
כבר כמעט שנה שיש אורחת בכדור הארץ ואין כמעט אחד, מגדול ועד קטן, שאינו מושפע ממנה ישירות. כולל כדור הארץ עצמו, כפרה עליו נראה שדווקא טוב לו. פניהם של כל יושבי הגלובוס מכוסות במסיכה כשהם במרחב הציבורי (יש גם כאלו שיושבים עם מסכה ברכב כשהם רק עם עצמם, נכון שזה כבר ממש מוזר?) ופתאום מטף ועד זקן לפנים של כולנו נראות אנושית אחת.
כמה מסכות יש לכל איש ואישה בבית? מה יקרה אם נחבר אותן זו לזו לשרשרת ענקית ונצא לרקוד?
ומה עוד מתאחד ומתלכד? המידע עלינו. כי הטלפון שלנו כבר לא רק שלנו.
הכל פתאום נגיש, בכל מקום אפשר להתעדכן איפה אני – מאכנים אותנו, שולחים אותנו לבידוד בהודעת טקסט לנייד (איך התרגלנו לטירוף הזה?).
ובעודנו סגורים ומבודדים בבתים אנחנו מתעדכנים בקלות מה קורה בצד השני של העולם, בלחיצת כפתור יושבחים מאינספור מדינות בו זמנית לארוחת ערב או לסדנה דרך המסך הביתי, לומדים מרחוק בכל אוניברסיטה בעולם, כמויות של קורסים דיגטלים נשלפים מכל מחשב וכולם מציצים לנו על הסלון.
יואו, כמה התקרבנו וכמה נעשנו נגישים, כמה ידע אנחנו חולקים. וואו איזה חיבורים, למשל השכונה שאני חיה בה הפכה למשפחה ענקית והוואטספ השכונתי שלנו גועש ורוגש באינספור הצעות ופעילויות, חידות וארועים פנימיים. השכונה שלנו התגבשה לקהילה קטנה ועוטפת. אני בטוחה שזה קורה בעוד מקומות. תכלס תענוג של אנושיות.
פתאום לכולנו יש תשובה לשאלה: "בן כמה היית כשהקורונה פרצה? איך היא השפיעה על חייך?"
אינספור אנשים החיים על אותו כדור יכולים לענות על השאלה האחת הזו.
על איזו עוד שאלה אפשר לענות ככה כקולקטיב אנושי?
באופן חד וברור יש לנו כאנושות משהו משותף ברמת התודעה, הלב והגוף והמשהו הזה הופיע כאן לא ככ מזמן, וואו כמה אנחנו מאוחדים.
.
.
.
.
.
אז מה אתם אומרים? העולם יותר מתאחד או יותר מתפצל?
איזה פיצולים ואילו התלכדויות אתם רואים?
האם אנחנו בעיצומה של שאיפה או של נשיפה?
זה בכלל משנה משהו?
גם וגם זו לא תשובה שתתקבל כי גם וגם זה כרגע הסיום שאני בחרתי לפוסט הזה – גם כמה הגיגים, שאלות וחיבוטי נפש וגם פסקת שיווק, ככה בקטנה לסיום המגילה (סחטין שנשארת איתי):
קורס ההכשרה הרביעי של ידיים פשוטות נפתח ב4/3/21
אלמד אותו עם דפנה ונקווה שכל מי שיהיה חלק מהקורס הזה יעזור לנו לעשות את העולם המשתנה הזה, המתפצל והמתלכד, לעולם קצת יותר טוב.
לבביות, נוכחות, חוסר שיפוטיות, מוכנות לצאת מעצמי להשפיע ולהיות מושפעת, זה מה שנדרש כדי להצטרף אלינו למסע הזה. פרטים נוספים על הקורס, אתם יודעים כבר איפה לחפש, נכון?
חוצמזה התפנו כמה מקומות ספורים בסטאז' החיצוני של בנות הקורס השלישי וממש כדאי לכם לחטוף את ההצעה הנדיבה הזו – אל דאגה אשאיר את הפרטים בתגובות.
145027160_1798296340327133_2022158227886006187_n

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

פוסטים אחרונים

הצעות, מודעות ועידכונים

הסתיו בפתח

אשכרה.
הסתיו בפתח.
אני יושבת מחוץ לפתח ביתי. צינה. קור. אני מביאה לי משהו להתכסות. יש לי עור ברווז. כמה זמן לא היה לי עור ברווז. הצרצרים מצרצרים סביבי. מקיפים אותי בצר-צר- צר-צר הקצוב, העיקבי שלהם.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

לפתוח חלון ביחד

כמו צעידת ערב, ברחוב עירוני, מלא בחלונות מוארים כך אני גוללת לאורכו של הפייסבוק שלי בשעת לילה מאוחרת.
מציצה פנימה בסקרנות ובפליאה אל תוך חייהם של אחרים. של אחרות. רק לפעמים אני מתגלה בפניהם, שידעו שנעצרתי לרגע אל מול חלונם המואר.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

כשהאהבה נוכחת

"כשהאהבה נוכחת, כל החלקים הלא אהובים, באים אליה כדי להרפא.
החלקים הלא אהובים שלי נבגדו ולכן הם לא בוטחים באהבה"
(אוהד פלא)

קרא עוד