עץ תות מפהק, עשבים קצוצים ושאריות של מדורה. סיפור שקרה באמת.

אני התבוננתי עליו בהתפעלות.
הוא התמסר למבטי המשתאים.
בפתאומיות חדה הופר הרגע הקטן והאינטימי שלי עם עץ התות המלבלב,
כשחמישה ילדים בני 10 ובני הבכור ביניהם דהרו בשעטה אל החצר.
 
בעוד עץ התות התמתח לו במתיקות מתרדמת החורף,
נראה שהם לא כ"כ ידעו מה לעשות עם עצמם.
שמעתי אותם מעלים הצעות ופוסלים אותן.
הצעתי להם להדליק מדורה.
הם התלהבו. מאוד.
שלושה מהם לקחו את האופניים ורכבו במהירות לצרכנייה לקנות מרשמלו לכולם. השניים האחרים נשארו להדליק את האש. לא עזרתי להם. הצליחו לבד ואפילו בקלות.
כהרף עין חזרו השלושה, מאוכזבים כי לא היה מרשמלו.
הם התנחמו בקניית עוגיות שוקולד.
אירגנתי להם תה לטבול אותן ונכנסתי הביתה.
הם כבר מדברים על בנות ועל מי הציע חברות למי, אז רציתי לפנות להם את המרחב, שידברו בחופשיות.
 
כמה דקות חלפו ואני מביטה עליהם מהחלון.
אני רואה שהם בכלל לא מדברים לא על בנות ולא על אופניים.
הם רק תולשים ללא הכר, כמויות של עשבים ירוקים חיים, שגדלו פרא בחצר ביתנו וצולים אותם באש הבוערת. זה עושה להם מלאן עשן והם מאושרים, צוחקים.
פתאום אני קולטת שלכל אחד מהם יש צנצנת ביד.
כנראה שברגע קטן שלא הסתכלתי עליהם, הם שדדו לי כמה צנצנות מהמגרה שבמטבח. מתוך ענני העשן אני מנסה להבין מה הם בדיוק עושים איתן.
ואז אני קולטת שהם כולאים בתוכן את ענני העשן שנוצר. אח"כ הם מרוקנים אחד על השני את תכולת הצנצנות וצועקים: "פצצת עשן"! "פצצת עשן"!
כמה מהם מתקלחים באושר גדול, בתוך המפולות והצורות שיוצר להן העשן הסמיך.
 
יואו! איזה שטויות עוד יעשו?
אילו המצאות עוד ימציאו?
לא יודעת, אבל אני לא מפריעה להם בחגיגת האביב העליזה הזו,
רק מחייכת לי מאחורי הוילון וסוגרת מהר מהר את כל החלונות.
 
לפני שהארבעה הלכו הביתה הם ביקשו ממני רשות לקחת את הצנצנות עם העשן הביתה. "קחו קחו!" אמרתי להם ובלב חשבתי לעצמי: "הלוואי ויכולתי לכלוא לי בצנצנת זכוכית, קצת תמצית אביב אמיתית בריח טוב, לשעת כל צורך".
האביב, זו העונה האהובה עלי.
עם בואו אני פותחת בפניכם צנצנת שעבדתי עליה במהלך החורף הזה
ומאפשרת ל'הצעה החדשה שלי', לגלוש מתוכה הישר אל תוך הפייסבוק:
אני מזמינה א.נשים למפגשים אישיים איתי.
קראתי להם:
"משב רוח"
ובתכלס' אלו סוגי מפגשים שאני עושה כבר יותר משנה.
בימי הגשם והקור הבשלתי להדק את מה שקורה בהם למילים ברורות ובניתי ל"משב רוח" עמוד נחיתה. רציני כזה.
עם מלוא העדינות ובמלוא העוצמה שהאביב משרה עלי,
אני מניחה את הלינק אליו בתגובות.
מוזמנים מאוד לעשות בתוכו סיבוב.
 
כן, אני יודעת שהתמונה שלי שם לא הכי מעודכנת, אבל יאללה אני מוותרת על המושלמות ומפזרת לעצמי הבטחה, לעשות לה "משב רוח" נקודתי, ולעדכן אותה ממש בקרוב.
 
על העיצוב של העמוד וגם על הלוגו, אחראית אישה מקצוענית וומוכשרת,
שהיה לי תענוג מרענן לעבוד איתה – נורית נחום הורביץ המלכה.
 
לכבוד ההשקה הרשמית של "משב רוח" כאן בכיכר השוק של הפייסבוק,
אני מציעה 2 פגישות איתי מתנה ללא עלות:
אחת לאישה.
אחת לגבר.
 
אם את או אתה בעניין למפגש איתי, אז כיתבו לי בתגובה: "משב רוח".
ואם יש הארות וברכות אשמח לקרוא גם אותן.
בצנצנת שהתרוקנה כאן עכשיו אעשה "הגרלת פתקים" בין כל התגובות שיאספו ואשוב לעדכן בעוד שבועיים.
 
בתמונה: עץ תות מפהק, עשבים קצוצים ושאריות של מדורה. סיפור שקרה באמת.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

פוסטים אחרונים

מחשבות, תובנות והגיגים

כשהאהבה נוכחת

"כשהאהבה נוכחת, כל החלקים הלא אהובים, באים אליה כדי להרפא.
החלקים הלא אהובים שלי נבגדו ולכן הם לא בוטחים באהבה"
(אוהד פלא)

קרא עוד
הצעות, מודעות ועידכונים

תעופה עצמית רכה

הפוסט הזה מתחיל בתעופה עצמית רכה ומסתיים בכך שאני עולה שלב ומחפשת עוזר או עוזרת אישית בתשלום… מותר לדלג ישר מכאן אל קרקעית הפוסט, אני לא רואה אתכם, זה רק אתם שרואים אותי.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

אֲנִי מַקְשִׁיבָה לָהּ, לְתִקְוָה שֶׁלִּי.

לִפְעָמִים בַּלַּיְלָה,
כְּשֶׁכְּבָר מַמָּשׁ חָשׁוּךְ בַּחוּץ,
עוֹלָה וּמִתְדַּפֶּקֶת עַל דֶּלֶת לִבִּי,
תִּקְוָה סוֹאֶנֶת.
וְהַתִּקְוָה שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת לִי, שֶׁהַכֹּל מַמָּשׁ בְּסֵדֶר.
שֶׁהַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹךְ הַסֵּדֶר.

קרא עוד