הסתיו בפתח

אשכרה.
הסתיו בפתח.
אני יושבת מחוץ לפתח ביתי. צינה. קור. אני מביאה לי משהו להתכסות. יש לי עור ברווז. כמה זמן לא היה לי עור ברווז. הצרצרים מצרצרים סביבי. מקיפים אותי בצר-צר- צר-צר הקצוב, העיקבי שלהם.

אולי גם הם כמותי מלחשים לעצמם שמחר נפתחת עונה חדשה. אחת העונות השנויות במחלוקת: "עונת השיגרה". יש המשוועים לה. יש הנוטרים לה. זה מצחיק אותי. מה זה שיגרה. מה כולם מדברים את המילה הזו. אני לא ממש זוכרת דבר כזה. מה בכלל עושים בשיגרה? מה? לעבוד רצוף? מה? יש רצף כזה, של איזה משהו שהוא 'שגור'? כי אני לא זוכרת כלום שגור.

מהפיד שלי נראה שמחר בכלל מתחילה עונת אחרת. עונת ההפגנות. משהו ששוב קשור לכל מיני הבטחות שהופרו. שוב הון-שלטון וציבור מבולבל מאינספור הנחיות. כל רגע שינויים. כל יום ביומו. לא משעמם כאן. 2 חיסונים. סירולוגית. 3 חיסונים. עיר ירוקה.עיר אדומה. עכשיו תו ירוק. קודם תו סגול. מחר תו עם נצנצים? וואי כמה צבעים וכיוונים ואפשרויות. יא אללה שלנו. בכלל נראה לי שכדאי שנארגן לעצמנו איזה תו שזוהר בחושך.

בינתיים יולי מתערבב לי עם אוגוסט, שמתערבב לי עם סגר, שמתערבב לי עם יום כיפור, שמתערבב לי עם בחירות, שמתערבב לי עם בידוד, שמתערבב לי עם סופש, שמתערבב לי עם סדנה ואני זוכרת גם שהייתה מתישהוא איזו קייטנה. אולי אפילו כמה. בין לבין היו גם כמה פעמים בחירות. 3 נכון? או 4? לא יודעת יש לי בלאגן. היומן שלי עיסה דביקה של הכל. העיקר אומרים שיגרה ושאחרי החגים הגיעו. אבל הצצתי ביומן וראיתי שתכף זה כבר חנוכה. נו באמת חייבים לארגן תו זוהר בחושך.

אני רעות ואני אישה ששמה לב למעברים. אני מבחינה בשינויים. כאלו שזוהרים בחושך. כאלו שלא זוהרים כלל. אני אוהבת להתעכב על הבדלים.
תכלס' שינויים מרגשים אותי.
שינויים בטבע. בחיות. שינויים בתפיסות. שינויים תרבותיים. שינויים בצבעים. במיוחד מרתקים אותי שינויים שעושים אנשים.

אני אוהבת לראות שינויים בעיניים פקוחות.
להתפעם איך דבר אחד הופך לפתע לדבר אחר.
אני אוהבת להזכר שהכל אפשרי. לכולם.
תקופת הקורונה תזכר לכולם כתקופה שהביאה אינספור שינויים. כמה דברים השתנו בעולם במאז שהיא הופיעה כאן? כמה ומה השתנה אצלך? הרבה, אה? כמה ורייאנטים חדשים של עצמך נוצרו מאז תחילת החגיגה הכלל עולמית הזו?

בשנים האחרונות אני מתמחה בליווי של תהליכי שינוי. האמת שהתחלתי עם זה הרבה לפני הקורונה. אני מתמחה על עשיית סדר בתוך הכאוס, באירגון של ברדק. בלמצוא תקווה איפה שכאילו אין. בידיים פשוטות אני עדה לאינספור שינויים מפתיעים. גם אני עצמי, מסתבר לא מפסיקה להשתנות וזה פשוט מרתק אותי לחקור, לשמוע ולתמוך בשינויים. אחחח שינויים. הכל משתנה כל הזמן. אבל מה נשאר יציב? מה זה שאינו משתנה? מה?

כל זה כתבתי כדי לבשר שאני מתכננת להתחיל, עוד השנה להקליט פודקאסט על שינויים.

יקראו לו "משב רוח".
ממש כמו שקוראים לשיחות שאני עושה כבר שנתיים בחצר ביתי (הלינק בתגובות).

זהו סינדלתי את עצמי בפומבי. מקווה שנפגש בחנוכה עם הפרק הראשון.

את מי כדאי לי בעינייך לראיין?
ספרו לי על שינוי מובהק שקרה לכם ושאתם עדיין מעכלים אותו?
חישבו על שינוי משמעותי שהייתם רוצים לחלוק אותו או לשמוע עליו.

אני סקרנית…

בתמונה: הספר שאני קוראת עכשיו. ממליצה. בתכלס זה ספר שכולו שינוי אחד בלתי פוסק, סיפור חיים דמיוני ומציאותי עד בלי גבול. ספר האוטוביוגרפיה הכי פרוע שפגשתי.
xpr

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

פוסטים אחרונים

הצעות, מודעות ועידכונים

הסתיו בפתח

אשכרה.
הסתיו בפתח.
אני יושבת מחוץ לפתח ביתי. צינה. קור. אני מביאה לי משהו להתכסות. יש לי עור ברווז. כמה זמן לא היה לי עור ברווז. הצרצרים מצרצרים סביבי. מקיפים אותי בצר-צר- צר-צר הקצוב, העיקבי שלהם.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

לפתוח חלון ביחד

כמו צעידת ערב, ברחוב עירוני, מלא בחלונות מוארים כך אני גוללת לאורכו של הפייסבוק שלי בשעת לילה מאוחרת.
מציצה פנימה בסקרנות ובפליאה אל תוך חייהם של אחרים. של אחרות. רק לפעמים אני מתגלה בפניהם, שידעו שנעצרתי לרגע אל מול חלונם המואר.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

כשהאהבה נוכחת

"כשהאהבה נוכחת, כל החלקים הלא אהובים, באים אליה כדי להרפא.
החלקים הלא אהובים שלי נבגדו ולכן הם לא בוטחים באהבה"
(אוהד פלא)

קרא עוד