"היי זו רעות פילד מידיים פשוטות, אני חוזרת אלייך כי פנית אלינו דרך האתר בבקשה לתהליך ליווי מוזל במסגרת הסטאז' של משתתפות קורס ההכשרה ה5 שלנו ואני שמחה לספר לך שמצאתי לך מלווה מצויינת, שממש תשמח להושיט לך ידיים"

איזו שמחה, איזו התרגשות.
ההיסוס מהצד השני הופך לצהלה.
החשד הופך לפליאה.
ואני לרגע מדמיינת איך מרגישה אראלה ממפעל הפיס, או משהו כזה.

22 טלפונים כאלו עשיתי לאחרונה מתוך עשרות רבות של פניות.

יש תקופה כזו בשנה שאני הופכת להיות "אשת בשורות טובות".
זה התקופה הזן בשנה שבה 'קורס ההכשרה' של ידיים פשוטות כבר בשיאו, התקופה שבה אני עוברת על טבלת האקסל, שבה נאספו עשרות פניות לסטאז' מכל הארץ (תודה רבה לניבה חן שתומכת בי ובמשרד שלי).

אני מסננת את הפניות בעדינות, קוראת אותן בהערכה ובהתפעלות, ככ הרבה בקשות מגוונת לעזרה, אח"כ אני עושה את הציוותים, משדכת ברגישות ומתוך הכרות, כל פניה לכל אחת מ16 המשתתפות בקורס, משאירה למזל ולגורל לעשות בשידוך את החלק המכובד והחשוב שלהם.

כבר שנים שתמונות וסיפורים נאספים בי,
מקרים וחיבורים קורים אל מול עיני,
פרויקטים יוצאים אל הפועל,
אנחות רווחה נשמעות,
הכל קורה מול עיני וגם הרחק מהן.

אני אוהבת את זה, מתרגשת מכל סיפור וחיבור, מכל שיתוף, מכל תמונה.
זה אף פעם לא משעמם אותי, תמיד מיוחד, תמיד מפתיע. כ"כ אנושי.

לאחרונה כ"כ שקועה בעבודתי שלגמרי שוכחת לצאת ולספר לעולם, שניסים קטנים ופשוטים קורים כל יום במשרדי והרחק ממנו, שהקירבה, התמיכה והעזרה, הפליאה והחסד – יענו האנושיות במיטבה, הם כאן ממש קרוב.
זכות לראות וללוות, לתמוך ולסייע בדרך שסללתי, לא רק בשבילי, לא רק עבורי.

תודה לכן משתתפות קורס 5, אני אוהבת אתכן ממש ומתפעלת מכל מה שאתן עושות שם בסטאז'ים שלכן. בלב רחב, בהתמסרות, באומץ.

תודה לכן כל המלוות בגישת ידיים פשוטות שעוסקות במלאכה הזו, דעו שלפחות בעיני אתן עושות את העולם הזה טוב יותר, נעים יותר, תכלס' עושות אותי אופטימית.

בתמונה – 21 חיבורים טובים כוחות נסתרים, מעשים פשוטים, פה ממש מתחת לחלון..