אני לא סובלת ריח של בושם.
לא מבינה את העניין הזה לשים על עצמך ריח אחר… כמעט אמרתי להם לא להכנס לרכב שלי והמשכתי משם, מה אני צריכה לסבול עכשיו? ארבעה טרמפיסטים תיכוניסטים י״בתניקים, כל אחד עם הבושם הגברי שלו…. אבל כבר עצרתי להם והם מילאו לי את הרכב, מזיזים כיסאות בטיחות, מבסוטים שיש לכולם מקום.
בדיוק סיימו מתכונת בספרות, חמודים לאללה, אמרו שהיה בסדר, לא קשה.
פתחתי חלונות אפילו שהיה לי קר ולא האמנתי להם שעדיין יש את השטות הזו שקוראים לה בגרויות…
אתם רציניים? זה עדיין קיים העניין הזה? שאלתי בציניות ובתמימות… זה כל כך לא קשור למציאות… סתם מבזבזים לכם ת׳זמן, מעסיקים אתכם בתוכן, שלא תסתובבו ותגלו בטעות את העולם לפני הזמן… לא להאמין שזה נמשך…
ככה קישקשנו עד שהגענו לכרמיאל, על החיים שאחרי הבגרויות ועל החיים שעכשיו ואחד מהם שאל אותי: מה את בכל זאת זוכרת מהבגרות בספרות?
וואלה אני לא זוכרת כלום… אשכרה כלום! עניתי, רק את הריח של החופש שחיכה לי מעבר לפינה אני זוכרת, זה ריח משכר, זה אולי הבושם הכי טוב שיש (הרבה יותר טוב מזה ששמתם…) ואולי אני גם זוכרת את החוויה של ללמוד ביחד עד השעות הקטנות עם חברים וחברות, כל פעם בבית אחר, בזוגות, בשלישיות, ללמוד בחברותא, זה היה כיף, את זה אני גם זוכרת…
תכלס׳ כיף! הסכים איתי הגבוה עם הראסטות שגרד לי את התקרה של הרכב עם הראש שלו
אז תגידי במה את עובדת? הוא שאל. מה? הבגרויות לא עזרו לך לרכוש מקצוע או תואר או משהו? באמת היה לך מיותר?
וואלה אולי כן נתנו לי משהו… אני מלווה אנשים ועוזרת להם לעשות ביחד את מה שקשה להם לעשות לבד… עם קצת יצירתיות אפשר למצוא איזה משהו שקיבלתי מזה.
https://www.pshutot.co.il