הרצאה לחבורה של עובדות סוציאליות
מחר בבוקר, אני מעבירה הרצאה ב'יום צוות' לחבורה של עובדות סוציאליות, שמחברות א.נשים לעוצמה ולכוחות שלהן ותומכות בהן להכנס מחדש או לראשונה אל עולם התעסוקה. אני מתרגשת!
התבקשתי לספר להן על המסע המקצועי האישי שלי.
חשבתי הרבה איך אני רוצה לספר אותו.
איזה נרטיב ליצור עבורן? עבורי?
ואז נזכרתי שהנרטיב לא כזה משנה.
נזכרתי שמה שחשוב זה שאספר להן את האמת.
שלא אחסיר מסיפור המסע שלי חלקים.
אספר להן על שלל הפחדים וגם על קפיצות האומץ.
אספר להן על החלל הפנימי והבילבול שמתוכן ידיים פשוטות צמחו
ואספר על מה שהן הפכו להיות היום.
מיזם עסקי עם נוכחות ונפח בעולם. מיזם עם חיים ומסע משל עצמו.
אספר על ההצלחות ועל הטעויות שלי לאורך הדרך.
אעשה מקום גם לבילבול וגם לבהירות.
אספר גם על מלון בקופסא ואיך הספר הזה שכתבתי, קשור לידיים פשוטות.
אספר על האתגרים שצלחתי, על תחושת הפליאה והשמחה והדיוק,
וגם על הערפל ועל הספקות.
אני מתרגשת לארוז אותי ככה לתוך סיפור שיש בו אור וצל. תובנות. פרקים סגורים. פרקים פתוחים. פרקים שטרם נכתבו… כי אני לגמרי כל כולי עודני בתוך המסע הזה.
אני רוצה לשתף אותן שבעיני, המתנות המשמעותיות ביותר שיש לנו לחלוק עם אחרים, הן לא הכישרונות שלנו ולא המיומנויות שרכשנו אלא הכאבים שאנחנו נושאים והאופן שבו צלחנו אותם.
מה דעתך? זה נכון לגבייך העניין הזה?
תאחלו לי בהצלחה. אני הולכת להנות מחר.
בתמונה – כל האמת 
לא בתמונה – אני על ראש הקרחון, עומדת עם שלט גדול שעליו כתוב:
"אשמח מאוד אם תקראו לי לתת הרצאה או סדנה אצלכם. אני אוהבת לפגוש א.נשים חדשים ואוהבת לספר סיפורים"
