איזו מילה מוזרה זו -״קירבה״…
אמרתי אותה עכשיו 10 פעמים רצוף והיא נשמעה לי כמו מילה בשפה זרה, בפולנית או ברוסית, (תנסו רגע).
אבל אני כבר יודעת ולמדתי ולומדת עדיין, שקירבה זה בכל השפות…
זה גם בין חיה לאדם,
זה בין גוף לגוף,
זה בין עץ לשמיים,
זה גם בין זרים גמורים וגם בין אוהבים ותיקים.
זה עם המון, המון, המון מילים וזה גם בשתיקה גמורה וצלולה.
אי אפשר לרכוש ״קירבה בתשלום״, למרות שנוכחתי איך שהיא מתרחשת גם במפגשים מקצועיים-טיפוליים, שבהם שילמו לי או שילמתי בסיומם…
קירבה אמיתית כפי שאני מבינה אותה לאחרונה ומחדש, היא מנושלת מיעד, מכיוון ומטרה, היא נטולת אינטרסים והיא אולי בעצם עוד מילה, קצת פחות שחוקה, לתאר מושג מעורפל מאוד, שמיש ורחב כל כך כמו -״אהבה״.
***
להיות ביחד עם מישהו.
להגיע עד לבית שלו/ה, זה שאף פעם לא הייתי בו קודם. להיות שם ביחד ולמשך כמה שעות. להמשיך לבוא שבוע אחרי שבוע למפגש כל כך לא סטרילי, כל כך לא מוגן וחשוף ולפעמים אפילו פגיע.
להיות שם איתו/ה ביחד, להפשיל שרוולים, לא פעם לגעת בבוץ ולהתלכלך במציאות חיים ממשית של אדם אחר, ״זר״, ״חדש״ ותמיד איכשהוא גם מאוד מוכר… לעשות ביחד את מה שקשה לו/ה כרגע לעשות לבד.
לעשות שלא יהיה עם כל זה לבד…
לעשות את זה עם לב פתוח.
אני חושבת שמעבר להכל, זה מה שאני באמת, באמת מבקשת לעשות ב״ידיים הפשוטות״ שלי. עשייה עם קירבה… לפעמים אני מרגישה שזה הדבר הזה, שעמוק בפנים כולנו מבקשים, או לפחות מה שאני עמוק בפנים מבקשת.
וכשנוצרה הקירבה, וכשהיא מתרחשת, זה קסם כזה, שאני לא בטוחה שהוא בכלל מ״עולם המעשה״, אולי יותר מ״עולם השהייה״, מ״עולם ההוויה״… אבל אני לא אתעכב פה על הסמנטיקה, (זה הרי סתם יהיה קטנוני מצידי) כי נראה לי שלזה בדיוק התכוונה חלי, כשכתבה שיר שמרגש אותי שוב ומחדש, שיר על ״לעשות קירבה״:
עשי בי קירבה / חלי ראובן
עשי קירבה בליבי,
אמא,
שלא אצטרך אחרכך,
חיים שלמים,
לחפש אותה
בלב של אחרים.
עשי בי קירבה שלמה,
אמא,
שלא אלמד בטעות,
שמגיעים לי רק פירורי אהבה
ושנים ארוכות
אהלך מפירור לפירור,
רעבה כלכך להרגיש
ושבעה כלכך מלא להצליח.
עשי קירבה בחום גופי,
שאדע אחרכך,
כל ימיי
לחבק חזק,
בלי רווחים של פחד,
שאדע
כל חיי,
שאני ראויה,
כלכך ראויה.