הסתכלתי על ערמת הכלים שבכיור.

היא הסתכלה עלי בחזרה.

גדולה מתמיד, אדישה ונוקבת.

תגידי… את יכולה לארגן לי פה איזו צלחת נקייה?

שאלתי אותה עצבנית וחשבתי לעצמי:

״כוסססעמק, הלוואי שהיה לי עוד זוג ידיים, שישטפו את כל הכלים האלו…״

תשמעי, אם את לא יודעת להתנקות בעצמך, אז לפחות תעשי שנועה שכנתי האהובה, תקפוץ אלי פתאום עם איזו כוס קפה מעודדת מהמכונה שלה.

היא לא הגיבה אלי.

נועה לא הגיעה.

שתיקה רועמת ומים קרים.

19:00 בערב.

טוב…אז זה כבר לא יקרה הערב, הבנתי לבד.

אבל אני לא שוטפת אותך, הכרזתי כלפייה בנחישות.

אז מה תעשי?! שאל אותי הסקווצ׳.

אני כבר אסתדר… למה אתה סתם מעצבן, אה?

נפגש מחר בבוקר, עניתי לו מהספה וקמתי להביא דפים וצבעים.

הוא והיא לא האמינו לי כשראו מה עשיתי…

אפילו הילדים שלי היו מופתעים, גם מבסוטים לאללה.

אבל הכי מופתעת ומבסוטה מכל זה… הייתי אני.

בבוקר נפגשנו, גם היו מים חמים ואני הייתי הרבה יותר מפוייסת.

המדיח שלי, התגלה שוב, כדבר הכי גאוני ומשמח שרכשתי לי בחיי הבוגרים.

מה אין לכם, מדיח?

לא נורא…

תקנו דפים, זה קצת יותר זול ועדיף שיהיו עבים וגדולים.

עפרונות צבעוניים גם כן כדאי.

כי טושים מסתבר, זה פחות מתאים, הם צובעים ת׳חביתה ות׳ירקות, סתם באלאגן…