איך אתם בלקבל? או מה זה סטאז' פנימי?

ביום חמישי הקרוב יתקיים המפגש השביעי בקורס ההכשרה השני של ״ידיים פשוטות״. אנחנו בדיוק באמצע הדרך. שזה גם בדיוק השלב שבו התחלנו בקורס את ׳הסטאז׳ הפנימי׳.

מה זה אומר בעצם?

שכל 12 הקולגות שאנחנו מכשירות, שמגיעות לקורס מכל רחבי הארץ, כבר התחלקו לשש זוגות ושכל אחת מהן מתנסה עכשיו ׳בלקבל ידיים פשוטות׳ ומתנסה גם ׳בלתת ידיים פשוטות׳. אנחנו עושות את זה בתוך ״מרחב בטוח ומוכר״ על מישהי מהקורס שלנו. שלושה מפגשים לכל צד. שלושה מפגשים נותנת ידיים. שלושה מפגשים מקבלת ידיים. בשלב הבא של הקורס הן יתנסו ׳בסטאז׳ חיצוני׳ שגם הוא יימשך שלושה מפגשים, אבל זה כבר יהיה על מישהי/מישהו מחוץ לקורס, כדי להרגיש איך זה ״באמת״ וזו הזדמנות טובה להוסיף שאם יש בך סקרנות ורצון להיות חלק בסטאז׳ החיצוני המתקרב אפשר כבר עכשיו לכתוב לנו משהו שנדע.

זה חשוב כל כך להתנסות בלקבל, להתנסות בלבקש, להתנסות בתחושה של להיות זו שצריכה. למה זה כל כך חשוב?

כי כולנו כל כך רוצים לתת, לרפא, להעניק, להיות בשביל… זה בא לנו כל כך בקלות ובטבעיות, אבל מה עם לקחת? מה עם להתרפק על עזרה שמושטת אלינו ולהגיד מה רוצים ואיך הכי מתאים לנו? האם יש לנו יכולת להיות במקום הזה? במקום שמבקש? במקום שצריך?

אני חושבת שגם זה דורש אימון ושגם זה חלק בתהליך ההתפתחות שלנו ובאופן מוזר ומפתיע זה גם החלק הפחות מפותח שלנו.

וחוצמזה זה גם אולי אחד הדברים הכי גדולים שלמדתי בידיים פשוטות במשך חמש השנים שאני עושה ויוצרת את הדבר הזה. למדתי בתוך המציאות ולא כסיסמא שנתינה וקבלה הן 2 צדדים של אותה פרוסת לחם (מעדיפה עם אבוקדו) ושמי שרוצה לתת בנדיבות ובקלות צריכה גם לדעת לקבל ואפילו לדעת לקחת ולדרוש מדי פעם. כן גם זה.

לפני כמה חודשים היו אצלי בבית ליום שלם נורית ועדינה ששתיהן סיימו בשנה שעברה את הקורס הראשון שלנו ושתיהן נתנו לי במשך יום שלם ידיים פשוטות. זה היה לי כל כך כל כך כיף. תחושת הקלה ושמחה כשהלכו ליוותה אותי שעות וימים. לא זה לא היה לי מוזר, זה היה טבעי והגיוני. כל כך טבעי שרק כשהן יצאו ממני נזכרתי לצלם אותן לשאר השותפות שלנו לדרך וכתזכורת לעצמי שלקבל ולבקש זה כבר עושה לי טוב וגם מתגלגל ממני הרבה יותר בקלות.

ידיים פשוטות – הלוואי שהיה לי עוד זוג ידיים.

בתמונה: רגע אחרון.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

פוסטים אחרונים

הצעות, מודעות ועידכונים

הסתיו בפתח

אשכרה.
הסתיו בפתח.
אני יושבת מחוץ לפתח ביתי. צינה. קור. אני מביאה לי משהו להתכסות. יש לי עור ברווז. כמה זמן לא היה לי עור ברווז. הצרצרים מצרצרים סביבי. מקיפים אותי בצר-צר- צר-צר הקצוב, העיקבי שלהם.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

לפתוח חלון ביחד

כמו צעידת ערב, ברחוב עירוני, מלא בחלונות מוארים כך אני גוללת לאורכו של הפייסבוק שלי בשעת לילה מאוחרת.
מציצה פנימה בסקרנות ובפליאה אל תוך חייהם של אחרים. של אחרות. רק לפעמים אני מתגלה בפניהם, שידעו שנעצרתי לרגע אל מול חלונם המואר.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

כשהאהבה נוכחת

"כשהאהבה נוכחת, כל החלקים הלא אהובים, באים אליה כדי להרפא.
החלקים הלא אהובים שלי נבגדו ולכן הם לא בוטחים באהבה"
(אוהד פלא)

קרא עוד