הגיגים בשבחה של הבטלה

עם נכונות מלאה להתבטל התיישבתי לי על הספה ו… התבטלתי.
רגע, אבל איך מתבטלים?
האמת אני לא ממש יודעת.
שיחה פנימית החלה מתגלגלת לה ביני לביני:
לנגן בגיטרה נחשב להתבטל?
לא, לנגן זה לעשות משהו.
להמשיך ולקרוא בספר שמונח לו פתוח על השולחן, זה ייחשב לי כבטלה?
לא זה גם לעשות.
לשבת רגל על רגל ליד הקמין הבוער ולגלוש בפייסבוק הממכר, המתבדר, המבלבל, זוהי בטלה?
לא.
מה עם להתנמנם ולהתעפץ או אולי לשבת למדיטציה?
לא גם זו לא בטלה.
אז מה זו כן נחשב בעינייך לבטלה?
עצמי שאלה את עצמי, בתהייה ובסקרנות עם ניחוח של עצבנות
ועצמי ענתה:
בטלה זה כשאין כוונה, שיש ביטול של כל הכוונות, להתבטל זה כשאין לך תוכניות ומטרות. זה שסתם ככה את לא עושה כלום ולא מחכה לכלום שיקרה ושוהה בנוכחות במה שיש ועדיף בנינוחות. אם שפר עלייך מזלך תוכלי אפילו להתבטל בעונג שזו חווית בטלה משובחת במיוחד.
וואלה.. אבל אם לא אעשה כלום אז ממה העונג וממה אתמלא בתחושה של מבסוטיות? רק מעצם הקיום שלך, פשוט ככה.
תתחילי מלהתערסל לך בבטלה על הספה החדשה שלך ותתני לתחושה הנעימה של מנוחה, בהייה, ללא אשמה, ללא צריך, ללא "אבל את אמורה עכשיו ל…" , להתפשט באברייך. תסתכלי על החתולה שלך היא מורה מצויינת לעניין. נסי ותראי מה יקרה, כך ענתה לי 'עצמי הבטלנית', ל'עצמי החרוצה'.
השתכנעתי לנסות והתארגנתי בספה מחדש.
מוכנה לצאת למסע בארץ הנידחת, ארץ הבטלה.
אם אתם מכירים אותי אתם בטוח יודעים שזו ארץ לא כ"כ מוכרת לי.
הזזתי את הנייד מטווח נגיעה (מעכב בטלה מספר אחת), גם את הגיטרה והספר והמחשב. לקחתי את עצמי 100 שנה אחורה בזמן, שיכלתי רגל על רגל, עצמתי עיניים, שאפתי כמה שאיפות וכשפקחתי אותן, סיגלתי לי מבט הוזה ושייטתי איתו על קירות הבית.
אני חושבת שלמשך 3 דקות שלמות, הייתי בבטלה גמורה. וואו! ככה באמצע חיים, בלי חופשה, לא בטבע, לא בסוף היום. ככה פתאום כשכל הבאלאגן בראש ובבית חוגג.
ב3 דקות האלו, הספקתי לדמיין מישהו מסתכל עלי ואומר לעצמו
"וואו, זה כ"כ מרחיב לב לראות אנשים נחים מתענגים על עצם קיומם"
שיחקתי עם זה,
הרפתי,
פשוט ישבתי לי ככה רגל על רגל ואם הייתה לי עוד רגל שלישית גם אותה הייתי מניחה על השתיים,
רגל על רגל על רגל על רגל על רגל,
פינתי מן הדרך את רגשות האשמה,
את כל הצריך והאמור שנוהגים לטרטר במוחי מבוקר עד ערב
הגיתי,
התנמנמתי,
בהיתי,
נשמתי עמוק.
וואו
זה
היה
לי
כל
כך
נעיםםםם.
איזו מילה יפה זו להתבטל?
וגם כמה נעים זה להתבטל
וכמה זה אסור ולא מורשה, סתם לשבת ולבהות
סתם להזות, להגות, לשהות, להיות.
סתם ככה לנוח ולהתענג על עצם קיומנו.
למה בעצם זה ככה? למה רק 3 דקות?
*מוגש כשרות לציבור היעיל המועיל, המנסה ללא לאות להספיק, לעשות, להיות, לייצר בתוך תקופה שהיא לפעמים בלתי אפשרית. לפעמים אני מרגישה שכבר תקופה אני מנסה לתלות כביסה בגשם. באמת לא מבינה למה זה לא מתייבש לי.
*לסיום כל הגיגי, מצורפת שורת שיווק קטנטנה, ככה שכל הבטלנות הזו לא תעלה לי לראש – ההרשמה המוקדמת לקורס ההכשרה הרביעי של ידיים פשוטות מסתיימת בסוף החודש ויש עוד מקום. פרטים בעמוד שלנו.
הקורס הזה יכיל את כל הידע והניסיון שצברתי בשלושת הקורסים שכבר העברתי עם שותפתי הנפלאה דפנה ברקת וזה בטח לא מקרי שמפגש הפתיחה שלנו יתקיים בתאריך יפהפה שכזה – 4/3/21 איזה תאריך מוצלח, אה?
*בתמונות שיר נפלא של אווה קליפי שאני הולכת לתלות לי על המקרר (תודה חגית) ואיזו סקיצה לתרשים היום הזה וגם לכל מה שקרה לי אתמול וככל הנראה יקרה לי גם מחר.
ומה איתכם בטלנים ובטלניות?
מתענגים על עצם קיומכם או תולים כביסה בגשם?
ספרו לי עוד על הארץ המובטחת הזו.
140635212_1789050824585018_7489342631767696935_n

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

פוסטים אחרונים

הצעות, מודעות ועידכונים

הסתיו בפתח

אשכרה.
הסתיו בפתח.
אני יושבת מחוץ לפתח ביתי. צינה. קור. אני מביאה לי משהו להתכסות. יש לי עור ברווז. כמה זמן לא היה לי עור ברווז. הצרצרים מצרצרים סביבי. מקיפים אותי בצר-צר- צר-צר הקצוב, העיקבי שלהם.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

לפתוח חלון ביחד

כמו צעידת ערב, ברחוב עירוני, מלא בחלונות מוארים כך אני גוללת לאורכו של הפייסבוק שלי בשעת לילה מאוחרת.
מציצה פנימה בסקרנות ובפליאה אל תוך חייהם של אחרים. של אחרות. רק לפעמים אני מתגלה בפניהם, שידעו שנעצרתי לרגע אל מול חלונם המואר.

קרא עוד
מחשבות, תובנות והגיגים

כשהאהבה נוכחת

"כשהאהבה נוכחת, כל החלקים הלא אהובים, באים אליה כדי להרפא.
החלקים הלא אהובים שלי נבגדו ולכן הם לא בוטחים באהבה"
(אוהד פלא)

קרא עוד