שנתחיל?

 

ערמת התעודות הקודמת שהדפסנו, נגמרה. איזה קטע, היא פשוט נגמרה והזמנתי חדשות על אוטומט. "שימי לב שמדי פעם את זוכרת לעצור ולחגוג את ההצלחות שלך". כך לחשה לי היום, בת קול כשאספתי מבית הדפוס את 50 תעודות הסיום החדשות.

את התעודות הטריות האלו נחלק בעוד כחודש ל16 הנשים המשתתפות עכשיו בקורס השלישי שלנו, הן יצטרפו אל 16 הנשים שכבר סיימו את הקורס הראשון והשני ומופיעות כרגע באתר שלנו כ"מלוות בגישה".

אשכרה יש 16 נשים שהכשרנו לעסוק בזה ואוטוטו עוד 16. זה כבר 32! וזה לא כולל את אלו שבחרו לא להכנס לאתר… וואו זה כבר מספר מורגש. אני עוצרת רגע. באמת אף פעם לא ממש עצרתי להסתכל על זה.

 

לחגוג את ההצלחות, להתגאות, לטעום את הפירות. בלי עין הרע, את אומרת לי? הנה אני עושה את זה. רואה את עצמי בעין הטובה ועוד כותבת את זה שחור על גבי הכחול של הפייסבוק. אולי אם אכתוב את זה גם אצליח לתפוס את זה?

את ידיים פשוטות יצרתי בדיוק לפני 6 שנים. המצאתי לי מקצוע. רציתי לעשות את מה שאני הכי טובה בו ואת מה שאני אוהבת. רציתי שזה יהיה פשוט. רציתי להיות רעות.

 

ליוויתי מאז מעל 100 תהליכים, חלקם נמשכים חודשים ושנים, חלקם חוזרים אלי אחרי תקופה. איזה סיפורים ואילו אנשים פגשתי בדרך הזו – יא וואלי! איך אני אוהבת אנשים וכאבים ושמחות. איך אני אוהבת אנושיות. היא כל כך יותר רחבה יפה ועשירה ממה שנדמה לנו.

 

בימים אלו אני מלווה 6 תהליכים פעילים ועוד 6 רדומים בשל הקורונה.

יש תקופות שאפילו יותר. בתחילת דרכי ליקטתי כל פנייה כמו פירורים, נסעתי לכל חור ומרחק שקראו לי, מי בכלל חשבה על הכשרה או שותפה…

 

היום בכל בוקר ובוקר, יש בתיבת המייל של ידיים פשוטות בממוצע 10 פניות לקורס הנפתח ולתהליכי הליווי שאנחנו מציעות ובכל שבוע אני מגלגלת כמה פניות לבוגרות הקורסים הקודמים. חלק מהן אשכרה עובדות בזה ומתפרנסות מזה. עשרות תהליכי סטאז' לפניהן ומאחוריהן. זה פשוט אדיר שהן חולקות איתי את הסיפורים שלהן והמקרים שהן מלוות. לא פשוט להן לצאת לאור ולשווק את עצמן אבל מי שיוצאת… העולם מחכה לה, לידיים וללב שלה, לשרות הייחודי והנדרש הזה. יש תודעה ציבורית שהולכת ומתרחבת. יש אלפי עוקבים והמון הצעות לשיתופי פעולה.

 

גם קורס ההכשרה הרביעי הולך ומתמלא בימים אלו…

קבוצת נשים מרשימה הולכת ונאספת אליו מכל הארץ ויש עוד מקום בשבילך. הוא נפתח עוד חודש בדיוק. את כל מיטב הניסיון והחכמה את כל הידע העסקי והאנושי שצברנו, דפנה ואני מוזגות לתוכו באהבה ובמסירות. אני גאה בקורס הזה ממש ונהנית להעביר הלאה את המקצוע הזה שיצרתי. אני יודעת שצריך עוד ידיים פשוטות מסביבנו, במיוחד עכשיו.

 

פעם הייתי אישה אנונימית, גננת שכירה שלא כתבה מילה בפייסבוק. היום אני מסתובבת כאן חופשייה, לפעמים מזהים אותי זרים ברחוב. מראיינים אותי בקטנה לבלוגים ופודקאסטים. זה נחמד לי ואני פתוחה לעוד מזה, לעוד חשיפה תקשורתית (מוזמנים לשדך לי), אבל אני צועדת לאט, אני גידול אורגני. יש לי זמן.

 

שנתיים אחרי שיצאתי לדרך הזו מצאתי שותפה מדהימה. הכי מדהימה – דפנה ברקת. גם קורס המתנדבים קרה בזכותה. שנה אחרי הצטרפותה של דפנה, הגיע אלינו תורם נדיב שהתלהב ושם כמה עשרות אלפי שקלים על הרעיון הזה בלי לבקש תמורה. בזכותו הפקנו 3 סרטוני תדמית ואתר אחד מושקע.

 

ידיים פשוטות הפכו אותי משכירה לעצמאית.

מעוסקת פטורה הפכתי למורשת. אני מתפרנסת רק מזה.

לקחתי הרבה ייעוץ עסקי ובמקביל הרבה עבודה עם האינטואיציה ומתוך תחושות הבטן. מגלה שיש לי אינטליגנציה עסקית, אנושית וכלכלית ואני סומכת על עצמי יותר ויותר.

 

ולמרות כל מה שהצהרתי כאן שקרה וכל מה שעשיתי וכל התעופה הזו על האגו שלי, אתם יודעים מה הכי עזר לי מלבד העבודה הקשה והאמונה המלאה בדבר הזה?

מלא מזל. פשוט היה לי מזל.

לסבתא שלי קוראים מזל והיא אהבה אותי מאוד.

צריך יותר מזל משכל.

והמזל הוא לא בשליטתנו.

איזה מזל שככה.

איזה מזל שהיה לי מזל.

אני מוקירה את המאמצים שלי ואינספור שעות העבודה ואומץ והיצירתיות אבל יודעת שבלי מזל כל זה לא היה קורה. פשוט ככה.

צריך גם מזל בחיים ועדיף שזה יהיה מזל טוב.

 

אז אלוהי המזל הטוב יש לי אלייך עדכון קטן וחשוב, ככה שתדע כי אני אוהבת שאתה מקשיב לי ואוהבת את השיחות שלנו:

נהיה לי עמוס ואני מחפשת עוזרת אישית או עוזר אישי, כי אני בעצמי צריכה ידיים פשוטות. אני עוד לא בדיוק יודעת להגדיר היקף, שכר ודרישות אבל יהיו לי תשובות בקרוב. התפקיד הזה אומר לעבוד איתי צמוד והרבה סביב האקסל, הדרייב, הפייסבוק, בעיקר עבודת מחשב, טלפונים תיוק ותיעוד. אם זה מדגדג לך או נדמה לך שיש לך את מי לתייג לי על הפוסט הזה, אז אני רוצה לדעת. אפשר לשלוח לי לאתר של ידיים פשוטות טופס פנייה ונמשיך משם…

 

תודה שבאתם למסיבה הקטנה שלי.

אני עולה שלב ואשוב לכאן בקרוב.

יוצאת רגע לסיבוב בשכונה, לוודא שהכל נשאר במקום בזמן שאני גדלתי והעזתי עוד קצת להשתנות ולהתרחב. איזה כיף שזה אפשרי.

איזה מזל.

 

ידיים פשוטות – הלוואי שהיה לי עוד זוג ידיים