מחבר: yadaim

אני ג'אנקית של חוויות ושל טקסים ושל אנשי מקצוע מקצוענים ושל זיכרונות שנכתבים בעודם מתהווים.

אני ג'אנקית של מילים. אני ג'אנקית של לקחת את עיתותי בידי, כאילו יש לי מושג בכלל ממשהו.
לפעמים כשהמקינטה מבעבעת בלחש המבולגן שלה, אני מנסה לדמיין את עצמי נחה ככה. על מחצלת בים. באמצע השבוע כאילו כלום. עם גיטרה, כאילו לא כולם עכשיו… כאילו אין בכלל אנשים ש… כאילו מה לי ולמה שקורה עכשיו מסביבי… כאילו סיימתי את כל המטלות שבעולם כבר לפני שעות.

זוהי קריאה לאחיותי הנשים.

אבל קודם כל סיפור שנכתב אתמול בערב:
השעה 21:00 והבן הצעיר שלי בן ה8 וחצי נתן לי עכשיו סטירה. אני הרמתי עליו את הקול ואמרתי לו בתקיפות ובזעזוע שיסביר לי מה זה היה עכשיו ולמה הוא עשה את זה?! השתוללתי מזעם כשהחזקתי את הלחי שלי ושיתפתי אותו שממש כואב לי. פעם ראשונה שזה קרה לי, לו , לנו וזה היה מבהיל. אני נבהלתי והופתעתי וגם הוא. לא הייתה בו כוונה לפגוע בי. אני בטוחה בזה.

הגיגים בשבחה של הבטלה

עם נכונות מלאה להתבטל התיישבתי לי על הספה ו… התבטלתי.
רגע, אבל איך מתבטלים?
האמת אני לא ממש יודעת.
שיחה פנימית החלה מתגלגלת לה ביני לביני:

ליווי בגישת ידיים פשוטות

הליווי שאני נותנת לא.נשים בידיים פשוטות מאפשר לי להפגש עם אינספור האפשרויות לחיים שלא יהיו לי ולהשתלב בתוכם. להשתלב טוב גם עם מה שלא בדיוק מרגיש כרגע טוב. להרגיש איך זה להיות מישהי אחרת שהיא לא אני. מישהי עם צרות אחרות, שמחות אחרות.

לידתו של אתר חדש

תיזמון זה עניין של טיימינג, נכון? היום יום הולדתי ה39 (אני חוגגת לפי הלוח העברי) ובטיימינג מ-ו-ש-ל-ם ותזמון לגמרי לא מקרי, יוצא היום לאויר העולם, האתר החדש של ידיים פשוטות. זו הייתה לידה ארוכה וקשה והריון ארוך ומייסר, אבל התוצאה מדהימה בעיני.

מה כבר ביקשתי?

“and if i asked you to name all the things that you love, how long would it take for you to name yourself?” (יש כוכבית למטה)
מה כבר ביקשתי?
"לאהוב ולהיות נאהבת".
זהו. זה הכל?