אני רוצה לחיות את החיים במלואם!
״לאור כל הסבל שמסביב, אני מתחילה להתבייש בזה שאני מתייחסת ברצינות כל-כך אל עצמי ואל מצבי הרוח שלי.
אבל אני חייבת להמשיך להתייחס אל עצמי ברצינות, אני חייבת להמשיך להיות המוקד, להתמודד עם כל מה שקורה עכשיו בעולם הזה, לא לעצום את העיניים לרגע, להתמודד עם מה שקורה בזמנים הנוראים האלה ולנסות למצוא תשובות לשאלות הבסיסיות, שהם מעמידים לפנינו.
הורוד הזה של רחל והזהוב הזה של לאה גולדברג
השטרות החדשים הנשיים, הורוד הזה של רחל והזהוב הזה של לאה גולדברג, ככ משמחים אותי, שממש קשה לי להפרד מהם… אז אני צוברת אותם במגירה ובזכות זה, ככל הנראה אצא תוך מספר שנים בודדות, לפנסיה מוקדמת.
מה איתכם?
נכון… זה רק חצי מהאמת, אבל עכשיו רגע קצר של שירה ושל אמת מלאה:
היום השמיני בשבוע
חושך בחדר, הם במיטות, כבר אחרי כל התחנות של הרכבת* אני שוכבת לצידם על השטיח, חושבת על אינספור המשימות שמחכות לי מעבר לדלת אבל לפני זה מתרווחת אל אחד הרגעים הכי אהובים עלי ביום:
***שאלות***
אמא מה היום שאת הכי אוהבת בשבוע?
מפגש
קשה לי להסביר במילים.
כמה מרגשת אותי האפשרות לפגוש.
לפגוש לעומק ולרוחב את האנשים שאני מלווה בתקופה האחרונה.
מרגש אותי לפגוש את המקרר שלהם ואת כל מה שממוגנט אליו.
ריח של בושם
אני לא סובלת ריח של בושם.
לא מבינה את העניין הזה לשים על עצמך ריח אחר… כמעט אמרתי להם לא להכנס לרכב שלי והמשכתי משם, מה אני צריכה לסבול עכשיו? ארבעה טרמפיסטים תיכוניסטים י״בתניקים, כל אחד עם הבושם הגברי שלו…. אבל כבר עצרתי להם והם מילאו לי את הרכב, מזיזים כיסאות בטיחות, מבסוטים שיש לכולם מקום.
אפשר איזו צלחת נקייה פה?!
הסתכלתי על ערמת הכלים שבכיור.
היא הסתכלה עלי בחזרה.
גדולה מתמיד, אדישה ונוקבת.
תגידי… את יכולה לארגן לי פה איזו צלחת נקייה?
שאלתי אותה עצבנית וחשבתי לעצמי:
״כוסססעמק, הלוואי שהיה לי עוד זוג ידיים, שישטפו את כל הכלים האלו…״
מה היה לי פה השנה?
סיכומי 2017 מתחילים להופיע מולי בכל מיני מדיות וגם כאן בפייסבוק מסביבי א.נשים מסכמים וסוכמים ומודים ומסמנים מטרות חדשות.
זה סוחף גם אותי אע״פ שאני בכלל לא ממש על התדר של הסיכומים כרגע… ובכל זאת אני מציצה לרגע על הקובץ שנמצא על הדסקטופ במחשב ועוברת בריפרוף על רשימת הא.נשים, שליוויתי השנה ב״ידיים פשוטות״, תוהה מה וכמה ואת מי פגשתי בשנת 2017?
תחת אותם שמיים
תחת אותם השמיים.
כולנו מרגישים תחת אותם השמיים.
נפגעתי היום ממישהי.
אחרי שעה היא הגיעה אלי קרוב, התנצלה מהלב והביאה לי זר פרחים.
לקנא בהם
לגלות פה בפייסבוק ובעיקר לפגוש במציאות, אנשים שמאוד אוהבים את העבודה שלהם, אנשים שמרגישים תחושת שליחות ומימוש בעשייה ובהגשמה של עצמם.
ואז…לקנא בהם. פשוט לקנא קנאה כזו ירקרקה, עם צליל של ערגה ועם עיניים משתאות ששואלות:
איך?! איך הם הצליחו למצוא ולדייק ככה את עצמם ועוד להתפרנס מזה?
קירבה
איזו מילה מוזרה זו -״קירבה״…
אמרתי אותה עכשיו 10 פעמים רצוף והיא נשמעה לי כמו מילה בשפה זרה, בפולנית או ברוסית, (תנסו רגע).
אבל אני כבר יודעת ולמדתי ולומדת עדיין, שקירבה זה בכל השפות…
זה גם בין חיה לאדם,
זה בין גוף לגוף,
זה בין עץ לשמיים,
זה גם בין זרים גמורים וגם בין אוהבים ותיקים.