אני מתנה?!
לפני איזה חודש קיבלתי הודעה מוזרה:
״שלום רעות, קראתי עלייך ואני רוצה לתת אותך במתנה לאבא שלי״
״וואלה… זה מעניין, אפשר את ההסבר?״
עניתי לו בחזרה וממש התאפקתי שלא להוסיף ״אימוג׳י של פרצוף מופתע״ או פשוט להתעלם מההודעה הזו.
תמול לפני 7 שנים נולד לי ילד
אתמול לפני 7 שנים נולד לי ילד ואיתו לפני 7 שנים גם נולדה האמא שאני.
זה מפתיע אותי שאני עדיין מתמקמת בזהות הזו,
7 שנים ואני עדיין מנסה לברר את עומק החוויה הזו להכיל ולמשש אותה.
האם אפסיק אי פעם להיות מופתעת ואתרגל לזהות הזו?
מרקם כל כך קשה ורך יש לאימהות ובעיקר כזה שמשתנה, כל הזמן.
שיא הפאדיחה
שיא הפאדיחה —
אני לא יודעת אם תהיה פואנטה לוידוי הזה שאני הולכת לחלוק פה איתכם,
אבל זו פאדיחה מרשימה, כל כך מרשימה, שחברים שלי חושבים, שגרמתי לזה לקרות רק כדי שאוכל לכתוב את הפוסט הזה:
עבדתי בטבעון, נפגשתי לכמה שעות עם מישהי שאני מלווה כבר תקופה ארוכה.
הגיל שלי
זה פוסט על הגיל שלי, על המעבר מ״מסופרת״ ל״מספרת״ ועל שינוי תמונת פרופיל בפייסבוק:
אנחנו משוחחות בטלפון, שיחת הכרות כזו, שתאמנו אותה לשעת צהריים ששתינו פנויות בה.
מתנת פסח
אנחנו נפגשות כל שבוע, כבר למעלה משנה.
בתחילת אפריל צילצלה אלי העובדת הסוציאלית שלה וסיפרה שיש לה ״מתנת פסח״ ייחודית להציע לה ושהיא צריכה בעניין הזה את עזרתי, כי זו מתנה שלא יהיה לה פשוט לקבל.
היא צדקה, חודשיים אחרי אותה שיחת טלפון, הצלחתי לשכנע אותה. הבטחתי לה שאהיה לצידה כשהמתנה הייחודית הזו תגיע.
השייכות היא 'קריאת ההרגעה' של האדם
בחודש האחרון התהליך איתה קיבל תפנית.
אני מחכה שהתפנית הזו תעביר אותנו איזה שלב
ומדמיינת איך יהיה לסיפור הזה ״סוף טוב כזה״,
כך שאוכל לסכם את התהליך לעצמי ולהניח אותו בסיפוק על המדף,
אולי גם לספר משהו ממנו לקהל הקוראים, (הלא תמיד ידוע וגלוי)
ובעיקר, בעיקר אני רוצה שיהיה לו סוף טוב, בעבורה.
סטאז׳ במחיר סמלי עם בוגרות הקורס שלנו
הן מגוונות בגיל ובאופי, הן שונות בתפיסת עולמן, בניסיון חייהן ובמבנה כפות הידיים שלהן.
הן פזורות בכל רחבי הארץ והן מעוניינות לעשות סטאז׳ ולהעניק סדרה של שלושה מפגשים, של שעתיים או שלוש לכל מפגש, שבהם יושיטו לך את ידיהן הפשוטות בבית שלך או בכל מקום שתקבעו.
פעם ראשונה בכלא
הפעם הראשונה שלי בתוך כלא נפחא:
ממרפסת הדירה, אני צופה אל עברו של שער הכניסה הגדול, המוביל אל תוך בית ספר שדה הר הנגב בו אני גרה. אני מחכה בציפייה לרכב של ״כלא נפחא״ שמגיע היום לאסוף אותי להדרכה הראשונה שלי בכלא. כולי פקעת צפופה של פחדים, דריכות והתרגשות והוא מאחר באיחור לא אלגנטי ובלתי מתחשב.
סבא שלי נפטר בגיל 100
סבא שלי נפטר בגיל 100 וחודשיים ועד שהיה בן 100 וכמה ימים היה נוסע יום יום באוטובוס לעבודתו כמתורגמן במשרד הביטחון. הוא דיבר על בוריין 3 או 8 שפות (תלוי את מי שואלים) , איש נעים הליכות, חכם וצנוע. לפני שעלה לארץ, בשנות ה50 הוא שימש כיועץ בכיר למלך עיראק.
יום הולדת 35
נולדתי
בצאת יום כיפור
והשבוע אני חוגגת את יום הולדתי ה35
(הפייסבוק עדיין מתעקש על התאריך הלועזי, הדי סתמי שחל מחר ב9/10 )
לכבוד זה,
אני רוצה להציע מתנה.
מתנה אמיתית ממני,
לאנשים שאני כרגע עוד לא מכירה.
זו לא הגרלה שיווקית,
וזה לא מבצע מתוחכם,
זו מתנה אמיתית,
ממני.
מוזמנים לעצור,
רק לרגע …
את הזרם השוטף של הפייסבוק,
ולקרוא איזו מתנה אני מציעה,
בטוחה שיש מי שישמח בה ואולי אף זקוק לה.